זהו פוסט של אחרי קורונה

את שמעון אני מכיר כבר כמעט עשור,
איש חם, לבבי ומאיר פנים.
בן 88, “נושק ל-90” הוא אומר לי.
מפעם לפעם כשהוא מגיע למרפאה, לבדיקה שיגרתית או לטיפול,
הוא מתבל את סיפוריו בחוכמת חיים מחכימה.

לפני הקורונה, לקחתי לו מידות.
להשלים תותבת
כי גם לבן אדם בן 88 מגיע לאכול כמו שצריך,
בפה עם שיניים.
היינו אמורים להתאים ולאזן אותה בתחילת אפריל.
אבל. הקורונה היתה חזקה מאיתנו.
ובשל ההגבלות, לא יכולתי למסור לו את התותבת.
חשבתי עליו לא מעט,
התקשרתי, ועודדתי אותו שניפגש בקרוב,
ושישמור על עצמו.

בשבוע שעבר, כשחזרתי למרפאה,
התקשרתי אליו ראשון.
קבעתי איתו שיגיע
וביקשתי שכשהוא מגיע, שיתקשר,
ושארד אליו, למכונית שלו,
ושם אטפל בו, כדי למנוע ממנו את הצורך להגיע למרפאה,
כדי למזער את הסיכון.
וזהו. כך היה. התאמתי לו את התותבת.
למרות הזמן שחלף, התותבת “ישבה מצוין”.
בערב, הוא התקשר וסיפר לי שהצליח לאכול בקלות, “ממש כמו בן עשרים”.
שמחתי. היה כיף להתחיל ככה את החזרה לשיגרה.
אז, מאחל לעצמי ולכולנו, רק בריאות איתנה,
וחזרה לשיגרה ברוכה,
ד”ר צחי שטרק